החלטה בתיק ת"א 1318-99

1.                  המבקש בבקשה מס' 121 ( "ברוכי") הוא הנתבע 24 בתובענה והמבקש בבקשה מס' 122 ( "בירגר") הוא הנתבע מס' 30 בתובענה. שני המבקשים עותרים למחיקה על הסף של התובענה נגדם.

2.                  לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשות החלטתי לדחות אותן אף מבלי לבקש את תשובת המשיבות, התובעות בתובענה הייצוגית.

3.                  ברוכי טוען שעילות התביעה הייצוגית שאושרו בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 2718/09 הן קיפוח בעלי מניות המיעוט באלסינט בע"מ (הנתבעת מס' 1) ( "אלסינט") והפרת חובת האמונים וחובת הזהירות שהיו מוטלות על נושאי המשרה באלסינט בקשר עם העסקאות הידועות כעסקאות המלונות והמרינה.  לטענתו של ברוכי, הוא חדל להיות דירקטור באלסינט ביום 4.5.99 והכול מסכימים שכהונתו הסתיימה קודם להתקשרות אלסינט בעסקאות המלונות והמרינה, וממילא שעסקאות אלה אינן רלוונטיות לאחריותו כנושא משרה. 

4.                  אשר לעילת הקיפוח שאושרה בפסק דינו של בית המשפט העליון, נטען כי עסקת מכירת השליטה באלביט הדמיה בע"מ (בעלת השליטה באלסינט) אינה מקימה לתובעות יריבות ישירה עם מוכרת השליטה, הנתבעת מס' 6 ( "אלרון"), ומכאן שגם אין יריבות בין התובעות לבין ברוכי, ועל רקע זה יש למחוק את התביעה על הסף.

5.                  כאמור לעיל, לא התבקשה תשובת המשיבות, אולם מכיוון שהבקשה הוגשה בסמיכות למועד הדיון שהתקיים ביום 7.7.13 התייחסה באת כוחם גם לבקשה וטענה, בין השאר, שברוכי היה נושא משרה בחברה בת של אלרון שהיא חברה אחות של אלביט הדמיה בע"מ וכי לכאורה קיימת זיקה מהותית בינו לבין קבוצת אלרון. באת כוח המשיבות הפנתה גם לספרה של ציפורה כהן "בעלי מניות בחברה: זכויות תביעה ותרופות", כרך ב' (מהדורה שנייה, 2008) וטענה שניתן לייחס אחריות לקיפוח בעלי מניות לכל אדם שהיה מעורב או השתתף בעשיית מעשים המהווים את הקיפוח (עמ' 9 לפרוטוקול).

6.                  עיינתי באסמכתא שאליה הפנתה באת כוח המשיבות ונראה שזו אכן דעתה של המחברת, המציינת כי "הביטוי 'התנהל עניין מענייניה של חברה' אינו מכוון לגוף מסוים ומכאן שהסעיף חל בכל מקרה של ניהול ענייניה של החברה בדרך של קיפוח - יהא האורגן האחראי לכך אשר יהיה" (כרך ב', עמ' 109). נראה לי אפוא שדי בכך כדי לדחות את הבקשה, מפני ההלכה הידועה שלפיה די בספק בדבר האפשרות שהתובענה תתקבל כדי לדחות בקשה לסילוק על הסף  (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124, 128 (1989).

7.                  אשר לבקשתו של בירגר, אין מנוס מלדחות גם אותה.

8.                  בירגר טוען כי בזמן הרלוונטי הוא שימש אמנם כנושא משרה באלרון אולם לא היה דירקטור באיזה מן החברות המעורבות בפרשה, ולכן לא ניתן לייחס לו אחריות להחלטות שהתקבלו ואשר בעטיין הוגשה התובענה שאושרה בסופו של דבר במתכונת מוגבלת לבירור כתובענה ייצוגית.

9.                  במיוחד נטען, כי בפסק דינו של בית המשפט העליון נדחו טענות התובעות שהימנעות מביצוע הצעת הרכש היא עילה הראויה להתברר בתובענה הייצוגית ומשמעורבותו הנטענת של בירגר  קשורה לאותה הצעת רכש, ועל כן אין מקום לכך שהוא יוסיף להיות נתבע בתובענה הייצוגית, ועל אחת כמה וכמה כאשר אין בנמצא עילה עצמאית כלפיו.  בירגר מוסיף וטוען שגם אם עניין הצעת הרכש שלא בוצעה מהווה רכיב בעילת קיפוח מיעוט (וזו הייתה הדעה שהבעתי בהחלטה מיום 28.6.13 בבקשה מס' 110), שהיא העילה שאושרה לבירור כתובענה ייצוגית, אזי לגביו - כנטען בכתב התביעה - עניין הצעת הרכש הוא עניין יחיד שאינו מצטרף לעניינים אחרים, ומכאן שלא ניתן יהיה לבסס עליו תשתית המאפשרת לייחס לו אחריות לעילת הקיפוח.

10.              נטען גם שעל פי תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ועל פי ההלכה הפסוקה, העדר יריבות או העדר עילה הם נימוקים המצדיקים מחיקתה של תביעה על הסף.

11.              ייתכן, ולעת הזו אין בכוונתי לפסוק בכך, שבסופו של דבר יתברר שלבירגר אכן אין כל נגיעה למסכת העובדות והאירועים הנטענים אשר בהם ראה בית המשפט העליון תשתית מספיקה לבירור טענת קיפוח המיעוט, שבה הוא ראה עילה מספיקה לבירור התובענה כייצוגית. אלא שטעמו והגיונו של הכלל בדבר המחיקה על הסף בהעדר עילה, כמו גם טעמה והגיונה של ההלכה בעניין זה, הם שהעדר העילה - או העדר היריבות - צריך להיות ברור וגלוי מכתב הטענות עצמו, ודי בספק בעניין זה כדי להכשיל בקשת מחיקה על הסף (ע"א 35/83  לאה חסין נ' רחל פלדמן, פ''ד לז(4) 721, 724 (1983).

12.              נראה לי שעל אף טענותיו של בירגר אין עניינו בא בגדר המקרה המובהק המצדיק את מחיקת התביעה נגדו על הסף מפני שייתכן, וגם בכך איני פוסק, שבסופו של דבר ייקבע שאי ביצועה של הצעת הרכש היה אחד ממרכיבי קיפוח המיעוט, וייתכן גם שייקבע שלבירגר הייתה תרומה כזו או אחרת לכך שהצעת הרכש לא בוצעה. במקרה כזה אין להוציא מכלל אפשרות שגם הוא יימצא אחראי, במידה כזו או אחרת, לנזקי התובעים. למניעת ספק אשוב ואדגיש שאין בדברים אלה משום נקיטת עמדה בשאלת אחריותו של בירגר כי אם נימוק לדחיית בקשתו למחיקה על הסף של התביעה.

סיכומו של דבר, הבקשות (מס 121 ו-122) נדחות.

ניתנה היום,  ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: